עבירת הרצח נחשבת לעבירה הפלילית החמורה ביותר הקיימת בחוק העונשין בישראל (להוציא עבירות ייחודיות של פגיעה בביטחון, עבירות טרור ועבירות שבוצעו על ידי פושעי המלחמה הנאצים) והיא מוגדרת כנטילת חיי אדם בכוונה תחילה ונחשבת להפרה הבוטה והקשה ביותר בזכות הפרט לשלמות גופו ולאוטונומיה עליו. העונש המוטל על מי שהורשע בעבירת רצח הוא מאסר עולם חובה, ללא שיקול דעת לבית המשפט, אם הוכח מעבר לכל ספק סביר כי מתקיימים במעשיו של הנאשם שני יסודות עיקריים:
יסוד עובדתי: מתקיים קשר סיבתי בין מעשיו של הנאשם לבין מותו של הקורבן, קרי במעשיו הוביל הנאשם לפגיעה בקורבן שגרמה למותו. ללא יסוד זה לא תוכל להתקיים הרשעה בעבירת רצח.
יסוד נפשי: במקרה הקלאסי (באם לא בוצעה העבירה כלפי קרוב משפחה או כחלק מעבירה אחרת) על הפרקליטות להוכיח מעל לכל ספק סביר כי לנאשם הייתה כוונה תחילה לפגוע בקרבן על מנת להורגו, וכי הוא לא עשה זאת תוך כדי התלהטות יצרים רגעית. הוכחת יסוד זה הינה חשובה ביותר, היות שהיא זו המבדילה בין עבירת רצח לעבירה בדרגה פחותה יותר (הריגה או גרימת מוות ברשלנות). אם ניתן להוכיח את כוונת הנאשם אך הקורבן לא מת, אפשר יהיה להרשיעו רק בעבירת ניסיון לרצח.
על מנת להוכיח יסוד זה מעל לכל ספק, על התביעה להוכיח את קיומם של שלושה תנאים:
הכנה: הנאשם התכונן, פיזית ונפשית, לביצוע המעשה וכוונותיו היו ברורות לו מלכתחילה.
החלטה: הנאשם קיבל במודע את ההחלטה לרצוח את הקורבן ולא פעל מתוך לחצים או בלהט הרגע.
היעדר קינטור: הקורבן לא התגרה והקניט את הנאשם במועד הסמוך לביצוע העבירה.
במידה ותנאים אלה אינם מוכחים במלואם ומעל כל ספק סביר, לא ניתן להרשיע בעבירת רצח אלא בסעיפי אישום חמורים פחות של עבירת המתה.
הריגה
במידה והתביעה מצליחה להוכיח כי מות הקורבן קשור קשר סיבתי למעשה המיוחס לנאשם אך עוצמת היסוד הנפשי אינה חזקה דיה, או שהנאשם נמנע מביצוע פעולה שהייתה יכולה למנוע את מות הקורבן – אפשר יהיה להאשימו בעבירת הריגה. העונש המירבי על עבירת הריגה הינו 20 שנות מאסר. עיקר ההבדל בין עבירת רצח לעבירת הריגה הינו היעדר כוונה תחילה, ושלא כמו בעבירת רצח בה יש להוכיח כי מטרתו ורצונו הראשוניים של הנאשם היו להרוג את הקורבן, בעבירת הריגה יכול להסתפק בית המשפט ביסוד נפשי מופחת כגון: קלות דעת, כוונה (בשונה מכוונה תחילה) או הימנעות/אדישות ביחס לתוצאה של מעשיו – קרי, המתת הקורבן. מכאן, שעל מנת להרשיע בעבירת הריגה היסוד הנפשי שעל הפרקליטות להוכיח שהתקיים אצל הנאשם הינו מודעות. במקרה זה, גם אם לנאשם לא הייתה כוונה להרוג את הקורבן, אך הוא ידע שמעשיו עלולים להביא לכך ובכל זאת נהג כפי שנהג, ייתכן והיסוד הנפשי יתקיים והנאשם יורשע בהריגה. הגבול העובר בין עבירת רצח לעבירת הריגה אינו תמיד ברור וחד משמעי. לעיתים התביעה אינה משוכנעת בעצמה האם סעיף האישום הינו רצח או הריגה ועל אף שכתב האישום הוא בגין עבירת רצח, היא למעשה מעבירה לאחריותו של בית המשפט לקבוע האם הנאשם יורשע ברצח או בהריגה.
גרימת מוות ברשלנות
ההבדל העיקרי בין עבירות רצח והריגה לבין עבירת גרימת מוות ברשלנות הינו המודעות. הרשעה בעבירה זו, למעשה, אינה מחייבת קיומן של נסיבות מיוחדות או יסוד נפשי "גבוה". ייתכן כי אדם ביצע מעשה מבלי שהיה מודע לתוצאותיו האפשריות או לקיומן של נסיבות המעשה (ואפילו קיווה בכל מאודו שלא תתקיים תוצאה קטלנית למעשיו, ולא צפה אפשרות שכזו), ועל כן יסוד המודעות אינו מתקיים במקרה זה. הפרמטר לקביעת התנהגות רשלנית הוא קריטריון הסבירות (או "מבחן האדם הסביר"), קרי, האם אדם נורמטיבי היה יכול להביא בחשבון שמעשיו יגרמו לתוצאה הקטלנית, אף שהנאשם הספציפי שבפניו לא צפה זאת. במידה ובית המשפט קבע כי הנאשם צריך היה להיות מודע לתוצאות, ובכל זאת בחר לנהוג כפי שנהג, תוטל עליו אחריות פלילית ("מודעות בכוח") – דוגמה לכך ניתן לראות בגרימה למוות בתאונת דרכים תחת נהיגה בשכרות, אשר ייתכן ובמהלכה לא היה מודע הנאשם למעשיו, אך טרם שתה לשוכרה ואחז בהגה ידע שנהיגה תחת השפעת אלכוהול הינה מסוכנת ועלולה להוביל לתוצאות הרסניות, ועל כן ניתן יהיה להאשימו בגרימת מוות ברשלנות. עם זאת, הגבול במקרים אלו (במיוחד בהמתת הקורבן עקב תאונת דרכים) בין עבירת ההריגה לבין עבירת גרימת המוות ברשלנות הינו דק ביותר ומתרכז כולו למבחן המודעות של הנאשם.
היות שבמקרים רבים קו הגבול העובר בין העבירות אינו ברור דיו, הגדרת סעיף האישום היא בעלת חשיבות רבה להמשך ניהול התיק. תפקידו של עורך הדין הפלילי, אפוא, הוא להגדיר בדיוק את הגבול ולהגן על הלקוח שלו את תוך דאגה לכל הזכויות המגיעות לו על פי דין, בהתחשב בנסיבות המקרה הספציפי, בראיות שבידי התביעה, במצבו הפיזי והנפשי של הנאשם ובקריטריונים נוספים. משום כך ייצוג נאשמים בפני בית המשפט בגין עבירות המתה ראוי כי יתבצע רק על ידי עורך דין פלילי בעל ניסיון רב והיכרות מעמיקה עם הדין הפלילי במדינת ישראל, במיוחד בשלבי המעצר והחקירה הראשוניים, להם משמעות מכרעת על המשך ניהול ההליך.
משרד עורכי דין תומר אשש מתמחה בניהול תיקים פליליים של עבירות אלימות ובייצוג בפני רשויות החוק במקרים רבים ומורכבים ביותר, לרבות מקרים בהם מעורבים אישי ציבור. צוות המשרד בקיא ובעל היכרות רבת שנים עם התחום הפלילי, על רבדיו ומרכיביו. ניסיון זה מקנה לעורך דין פלילי תומר אשש וצוות משרדו את היכולת להתאים את הפתרון המתאים לכל לקוח, בין אם זו לו ההסתבכות הראשונה עם החוק הפלילי ובין אם לאו, ולייצג את הלקוח בצורה מקצועית ואמינה תוך ליווי צמוד בכל שלבי המעצר, החקירה והמשפט עד למיצוי כל זכויותיו כחוק.
